סודות של ציירים

הסודות של בד הציור

אמנים שומרים בסוד את הציור שעל הכן. אולי בגלל שהם רוצים לכונן את מיתוס האמן הגאון. הבלתי נגיש שאין לנו חלק בחולשת חיבוטי יצירותיו. תפקידינו כצופים הוא לראות רק את המוגמר. כזהו הצייר ורמיר, הלבוש במיטב מחלצות בני המעמד הגבוה אליו הוא שייך. העליונית שלגופו, מעוטרת שסעים לאורך הגב והזרועות. שמורה לימי חג. מולו (וגם מולנו) ניצבת קליאו, מוזת ההיסטוריה. עטורת זר עלי דפנה. היא אוחזת בספר היסטוריה של תוקידידס ובחצוצרה. זו האחרונה, כמו גם עלי הדפנה, מסמלים כבוד ותהילה. בד הציור חושף לעינינו רק מקצת הזר ומקווי מתאר הגוף בלבן. הבד הריק מנוגד לסטודיו המפואר. אריחי הרצפה משיש. בתקרה נברשת מוזהבת ויקרה. שמו של הצייר, נודע בכל הארץ כולה. על כך תעיד מפת הולנד התלויה על הקיר, כאילו שזה מקומה. הווילון הרקום הוסט הצידה. כך אנו מציצים בשקט וביראת כבוד במלאכתו של רב אמן. אביר האור המלטף ברכות את מושאי ציוריו.

ואולי בהסתרה יש אי שביעות רצון? שהרי לעולם המצויר בדמיונו של האמן רחוק מזה שעל הבד. עבודת האמן לא פעם סיזיפית ותמיד קשה. ון-אוסטדה, הצייר ההולנדי נראה יושב בסטודיו נטול כל הדר. בלבוש יומיומי מרוכז בבד שלפניו. כדרך כל הציירים בני זמנו, נשען על מקל המהל כדי לייצב את היד. פניו משקפות את המאמץ. בחדר שולט אי סדר מוחלט: מכחולים, דפים, פסלים, סמרטוטים ופסולת. את המנורה המוזהבת מחליפים קרניי אייל, את המפה מסגרות ריקות וגולגולת של חיה. את קליאו ויופייה הנערץ מחליפה אשת האמן. טורחת ומכינה ארוחה. כמה באנליים הם חיי האמן. על הכן ציור נוף, לא זה שנשקף מחלון הסטודיו המסורג. הנוף שעל הבד והסקיצה התלויה מעל הם לעיני הצייר בלבד.

הסודות שביומן

במשך כארבעים שנה כתב ליאונרדו דה ויצי' יומנים בכתב סתרים מוצפן. שבעת אלפים ומאתיים דפים מצהיבים בני חמש מאוד שנים שכרוכים יחדיו. תיאוריות, מחשבות ופרי תצפיות. איורים מופלאים, חישובים, תכניות הנדסיות, ורעיונות שהקדימו את זמנם. סוד הכנת תערובות של צבעים וחישובי הפרופורציות הנכונות של גוף האדם. מתווים לקומפוזיציות, הכנות לציורים, לצד רשימת קניות ושאר זוטות היומיום. כתובים בכתב ראי, בלטינית עתיקה ורהוטה כל כך. לנו נותר רק לנחש: האם חשש מתגובתה העוינת של הכנסייה לרעיונותיו המהפכניים? האם בחר בכתב ראי, די נגיש סך הכל, כדי שלימים יפוענח? האם כאיטר יד ימינו היה לו נוח יותר לכתוב כך? האם פשוט חשש ללכלך ולהכתים את הדף?

סודות הפשר

בהקלטה נדירה, בקולו הצרוד משהו מצהיר רנה מגריט : "מה שמעניין אותי זה לצייר תמונות המסמלות את ההיפך מרעיון השירה. בשירה יש שני דימויים רחוקים שנפגשים. אני רוצה לעשות הפוך". התמונות של מגריט יפות. לפעמים אפשר באמנות להגדיר תמונה כ"יפה", למרות שה"יפה"  יחסי ואינו אחת ממטרותיה. דמויותיו אלגנטיות ונינוחות. מצוירות לעילא ולעילא. ובו בזמן מטרידות. הדמויות הלבושות חליפות, חובשות מגבעת באולר ועונדות עניבה, כלבושו שלו – ריקות. מה סוד הצלליות הגרפיות? מה סוד התפוח המרחף חופשי מכבלי הכבידה? המסתיר את פני הדמות למעט קצות העיניים המבצבצות? מה סוד הרקע החשוף: שמים, ים וחומת אבנים מסותתות בקפידה? מה סוד השם המעט שרירותי? האם זה בנו של האדם הראשון שחטאו רובץ ללא תקנה על בנו ועל האנושות כולה? עבודותיו של הפילוסוף החזותי (כך כינה את עצמו) מטילות ספק במציאות הנראית לעין. מחברות את שלא ניתן לחבר, וחותרות אל הראייה הפנימית. זו של הנפש. מבקשות מאתנו לנסות ולפתור את החידה.

אספתי עוד חידות מרתקות של מגריט כאן. מוזמנים להתכתב איתי אודותיהן.