אילו הייתי…

אילו הייתי פסל(ת)

הייתי מפסלת ברנקוזי. מינימליזם נקי וצרוף בשיש לבן. במפסלות, מקדחות, ופטישים גורעת מתוך השיש הקשה עדנה. משקיעה בחומר את תווי הפנים, חורצת ברכות שיער. מוזה ישנה. ככה בלי יומרה או יוהרה – שקטה. והייתי מוותרת ומצמצמת/ מצטמצמת עוד ועוד עד לתחילת כל ההתחלות.

אילו הייתי קרמיקאית

הייתי איילה צור. יוצרת שעטנז. מערבבת בין המינים. מפגישה מלאכות עתיקות יומין – בוראת עולם. רוקמת תכי חוטים בפורצלן הקשה, אבל רק לכאורה.

אילו היית צייר(ת)

הייתי מציירת רותקו. שדות צבע מעורפלים ספוגי נהרה רכה. הייתי עוטפת את הצופה בגבולות מטשטשים /מטושטשים. על בדי ענק חושפת את עקבות המכחול על הבד. מדגישה בתוך הפורמט האנכי דווקא את זה האופקי. הרגוע, השקט, המרחף. כמהה אל הטהור, אל הנשגב.

אילו הייתי פילוסוף(ית)

הייתי חושבת שקולובסקי. מצהירה בקול גדול כי כשאנחנו מתרַגלים למשהו, אנחנו מפסיקים להרגיש בו; מי שגר ליד הים למשל, אינו שומע את רחש הגלים. תפקידה של האמנות לגרום לנו "לשמוע את רחש הגלים", "להחזיר לאבן את אבניותה". (ויקטור שקולובסקי)

מאחלת שכולנו השנה נצליח לשמוע את רחש הגלים