מכתב לגוגן

זמן להרהר |

צבעת את הסלעים בסגול עמוק כנגד הירוק ואודם העצים הלוהט. תלמידך העריצו אותך. צבעיך הנועזים שלא בהכרח היו קשורים למציאות העצימו את סגידתם.

שלום לך גוגן,

את המכתב הזה כבר רציתי לכתוב הרבה זמן. רציתי לכתוב לך שבעיני, אמנות היא לא חזות הכל. יש חשיבות גם לדרך ארץ.

ודרכך?

תחילה, החלטת להקדיש את כל זמנך לציור. אין החלטה יותר ראויה מזו. אבל היית נשוי, אב לחמישה. פשוט נטשת כל מחויבות לטובת החלום.

בנו של גוגן , קולביס ישן
פול  גוגן, "קולביס ישן", 1884

ברגישות ציירת את בנך קולביס. נרדם על השולחן. סביבו ציפורי חלומו הלבנות. אבל מי יפרנס? ומי יחנך? ומי יישא בנטל?

פונט-און

הרגשת חנוק, העיר הייתה צפופה. כמו כל חבורת האמנים בני זמנך, רצית לברוח מתרבות המערב המדויקת ומדייקת, האקדמית והברורה. עזבת לפונט-און שבמחוז בראטן. כפר נידח ומסורתי. הקמת שם מושבת ציירים. אסכולה של ממש. הקפת את עצמך בחבורת ציירים צעירים שרק ציפתה למוצא פיך. ציירתם ביחד את יושבי המקום שחיו בפשטות חפה מכל גינוני המערב.

מושבת האמנים של פול גוגן בבריטני

נערות בלבוש מסורתי בבריטני. ציורים של גוגן
פול גוגן, "נערות בברטני", 1886

צבעת את הסלעים בסגול עמוק כנגד הירוק ואודם העצים הלוהט. תלמידך העריצו אותך. צבעיך הנועזים שלא בהכרח היו קשורים למציאות העצימו את סגידתם.

הקומונה

כשלואן גוך היה חזון, מכמיר לב, להקים בארל קומונה של ציירים- התייצבת. הוא הזמין כל כך הרבה ציירים לחלוק איתם את המעט. איש לא נענה לקריאתו, רק אתה ואיך לא? מגורים בחינם זה הכי טוב. מה גם שהיית שקוע בחובות. ואן גוך כל כך התרגש לקראת בואך. נבוך מהכיסאות המהוהים שבביתו מיהר לקנות עבורך כיסא של כבוד. עליו הניח ספרים ונר. על כסאו הפשוט הניח מקטרת וטבק.

הכיסא של גוגן והכיסא של ואן גוך
ואן גוך, "הכסא של גוגן", "הכיסא של ואן גוך", 1888

הוא קישט את כל הבית בהמון תמונות של חמניות. בהתלהבות אין קץ כתב לתיאו, אחיו: "אני מקווה לגור עם גוגן בסטודיו משלנו, אני רוצה לקשט את המקום בציורי קיר. שום דבר חוץ מחמניות גדולות… אני עובד על זה כל בוקר מהזריחה, מפני שהפרחים דוהים מהר כל-כך והעניין הוא לעשות הכל במכה אחת".

החמניות של ואן גוך
ואן גוך, "חמניות", 1888

מהרגע שהגעת לא הפסקת להתעמת ולהתקוטט. נכון, לא איש פשוט היה ואן גוך, אבל בכל רגע נתון יכולת לעזוב. בערב חג המולד הוויכוח ביניכם התלהט. יש האומרים כי אתה הוא זה, הסייף המיומן, שחתכת לואך גוך את תנוך אוזנו. ברחת והשארת אותו מדמם, מותש נפשית עם הוכחה מוחצת לשיגעונו.

דיוקן עצמי עם אוזן חבושה של ואן גוך
ואן גוך, "דיוקן עצמי עם אוזן חבושה", 1889

טהיטי

דעתך לא נחה. עזבת לטהיטי. רחוק רחוק. רצית לנער מעליך את הציביליזציה של המערב. נהגת כתושבי המקום: לקחת לך את טהורה בת ה- 13 לאישה.

נוף בטהיטי בצבעים זוהרים ציור של גוגן
פול גוגן, "נוף בטהיטי", 1891

אחרי כמה שנים נטשת גם אותה הרה, לטובת ירושה שמנה ובלתי צפויה בפאריס.  בזבזת את כל הכסף על סטודיו ראוותני, מסיבות ונערות. כל האמנים כרגיל הריעו לך, הקהל פחות.

פול גוגן,"נערה עם מנגו", 1892

ברחת שוב לגן העדן האבוד, לחייך החושניים בחיק הטבע. לקחת לך את פאהורה בת ה-14 שילדה לך בן ועוד נערה צעירה מאוד. זכית לתהילה תודות לתיאורי הנשים הצבעוניות. יפות היו הן בציוריך עד מאוד. כל כך שונה תיאורך ממציאות חייהן קשת היום.

פול גוגן, "דיוקן עצמי עם ישו בצהוב", 1890

לא יכולה להתעלם מצבעיך המרהיבים, מהחדשנות. מתחושותיך שאיש לא מבין את גדולתך ואתה כקדוש מעונה. מהתואר הבלתי מעורער שלך כמבשר המודרניזם. מהיופי, אבל גם לא ממבטך המתנשא ומאישיותך, איך לומר במילים עדינות- לא לטעמי.

מתנצלת אם הלבנתי את פניך בפני קוראיי,

זהבה

פוסטים נוספים

‫7 תגובות

  1. עדן

    אני הכי אוהבת את ואן גול החמוד והמסכן

  2. מירה

    שבת בבוקר, יום יפה, שותה תה ראשון וקוראת…תודה על חשיפת האישיות הבעיתית בלשון עדינה, לא היה לי מושג על אורח חייו, כמו שאין לי מושג על עוד דברים רבים מהעולם שאת חושפת בפניי. תודה על כתיבתך הנעימה לקריאה, תודה על הרחבת אופקיי🙏

    1. זהבה

      תודה לך מירה על קריאתך אותי.

  3. דפנה מאור

    זהבה יקירתי, תודה על שעור באמנות. נושא שאין לי בו ידע. אבל דעתי תמיד, עם כל הכבוד למשוררים, סופרים, ציירים, שחקנים, נגנים נערצים- קודם בן אדם ואחר כך הערצת הכשרון.
    שבת שלום. דפנה.

    1. זהבה

      אולי את לא מכירה את כל תולדות האמנות, אבל הידיים שלך הכי יודעות אומנות😍

  4. רינה

    תודה רבה, אהבתי את הפרשנות שלך

    1. זהבה

      תודה שקראת. 🌸

תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *