ניחוחות התה

כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, ביקשתי לצטט מתוך: "ספר התה" מאת קקוזו אוקקורה וללוות את הטקסט בעבודותיה של רובי סילביוס (Ruby Silvious). חשבתי שאני יוצרת אוקסימורון. ניגוד חריף בין טקס שיש בו מן הקדושה לאומנות המצוירת על שקיות תה משומשות – מצע יומיומי ומעט פגום. לרגעים חשבתי: מה היסטוריון האמנות, אוקקורה, היה חושב/כותב על אותן שקיות משומשות המלוות את כתיבתו הרגישה? ככל שהעמקתי את קריאתי הבנתי שלא כך. הספר, הכל כך צנוע בממדיו, מעלה על נס את עושר הפשטות הארעית. כאילו הן עבודותיה האינטימיות של רובי סילביוס. מעלות על נס את חיי היום יום המרהיבים בפשטותם. קוראות תיגר כנגד תפיסת האמנות המסורתית, האקדמית, היפה. חיים שלמים לא יספיקו להבין לעומק את תורת הזן הנשזרת בספר בתיאור טקס התה. בחרתי להביא משפטים שנגעו בי ועוררו בי מחשבה עמוקה: עלי, עלינו החברה המערבית רודפת העודפות וההחצנה.

כוס האנושיות

"הפילוסופיה של התה אינה רק אסתטיקה במובנו המקובל של המונח, כי היא מבטאת, בה בעת עם מוסר ועם דת, את מלוא השקפתנו על אדם ועל הטבע. היא היגיינה, שכן היא משליטה ניקיון; היא כלכלה, מפני שהיא מציגה נוחות ודווקא בפשטות, ולא במורכב וביקר; היא גיאומטריה מוסרית, היות שהיא מגדירה את חוש המידה שלנו כלפי היקום. היא מייצגת את רוחה האמיתית של דמוקרטיה מזרחית, בכך שהיא הופכת את כל נאמניה לאריסטוקרטים בטעמם".

"אין בתה מיהירותו של היין, לא מן המודעות העצמית של הקפה, גם לא מן התמימות הטיפשית של הקקאו"

"בינתיים, הבה נלגום לגימה של תה. בוהק אחר הצהריים מאיר את קנה הבמבוק, המזרקות מפכות בחדווה, רטט האורנים נשמע בקומקום שלנו. הבה נחלום על התמזגות באין, ונשתהה בכסילותם היפה של הדברים"

אסכולות  התה

"ישנם שלושה שלבים בהרתחה: ההרתחה הראשונה היא כאשר בועות קטנות כעיני דגים צפות על פני השטח;  ההרתחה השנייה היא כאשר הבועות הן כחרוזי בדולח העולים ויורדים כמזרקה; ההרתחה השלישית היא כאשר הנחשולים גועשים בפראות בתוך הקומקום… בהרתחה השלישית נמזגת לקומקום מצקת מים קרים כדי להרגיע את התה ולהשיב לתחייה את "נעוריהם של המים". או אז נמזג המשקה לתוך ספלים ונלגם. הו נקטר!"

חדר התה

"וכך, מוכן, האורח יתקרב אל מקום התפילה, ואם הוא סמוראי, ישאיר את חרבו על האצטבה שמתחת לכרכוב, שכן חדר התה הוא בראש ובראשונה מעון שלום. אז יכוף את קומתו ויזחל לתוך החדר מבעד לדלת קטנה, שגובהה אינו יותר ממטר. נוהג זה מחייב כל אורח- רם או שפל באותה מידה- ונועד להחדיר בו ענווה".

"חדר התה (הסוקייה Sukiya-) אינו מתיימר להיות יותר מסתם צריף, בקתת קש, כפי שאני מכנים אותה. … זהו "מעון הדמיון" מפני שהוא מבנה בן חלוף שנבנה כדי לאכסן דחף פיוטי. הוא "מעון הריקות" מפני שאין בו שום קישוט, לבד ממה שאפשר להניח בתוכו כדי לספק איזה צורך אסתטי של הרגע. הוא "מעונו של הלא-סימטרי" מפני שהוא מקדש את הערצת הפגום, משאיר במכוון כמה פרטים בלתי גמורים, כדי שהדמיון יוכל לשחק בהשלמתם".

"בימינו התיעוש עושה את העידון האמיתי ליותר ויותר נדיר בכל העולם. האין אנו זקוקים לחדר התה יותר מאי פעם?"

ארבע המלצות לסיום

*ממליצה בחום לקרוא את "ספר התה" בתרגומו הנפלא של יורם קניוק.

* לצפות בתהליך העבודה של רובי סילביוס

*להציץ באוסף הרעיונות שאספתי בפינטרס

*להיזכר בפוסט נוסף על חבילה שקיבלתי מיפן