כיסאות מתבודדים

אדם צריך שתהיה לו איזושהי אמונה.

בימים אפורים ובימים של טוב. כדי להודות, כדי למצוא כוחות ולקוות. אדם צריך לשוחח עם מושאי אמונתו, מעומק לבו ובמלוא הכוונה. דיאלוג של דובר יחיד שצמא לאוזן קשובה.

מופלאה בעיני שיחתם של חסידי ברסלב עם מטיבם. ביער, בלילה, כשהעולם פנוי מטרדותיו, מפלחת כנותם את הדממה. ישובים על כיסאות שננטשו זה מכבר. כיסאות מתבודדים בין טבע לתרבות, המזמנים תיקון רוחני לאילו שתיקנו אותם. את סיפורם מספר ערן לדרמן, מעצב תעשייתי ומרצה בכיר ב"בצלאל". מעל עשור מתעד לדרמן את הכיסאות ביערות מהר מירון שבצפון ועד היערות שבשפלת יהודה. חוקר את מנהג ההתבודדות.

"תחושת התרגשות גדולה מצפיה אותי עם גילוי של כיסא ביער. אין כיסא מיותם בכל מקום שיש בו כיסא היה אדם, וככל הנראה גם יהיה. לאחר שיטוטים רבים וחיפוש אחר כיסאות בין העצים נהייתי מקצוען: נעמד בשולי היער, מנסה לנחש את מחבואן של גומחות ההתבודדות. קל למצוא את הנקודות שהייתי בוחר בהן – החבויות, האינטימיות, הסגורות. מפתיעות אותי אלה החשופות, בשוליו של היער המשקיפות על כביש סואן" (ע.ל.)

כל כיסא הוא עולם ומלואו.

זה האנונימי שמושבו הוא אריח כבד שנישא כברת דרך לכבודו או זה המנוכס. זה שאחד הסלעים היא משענתו. אחר שתוקן בחבק של פלסטיק, חוט ברזל, או סתם שקית ניילון. בן כלאיים שנברא משני כיסאות שהם אחד. כיסא שטובע בתוך הירוק. זה שתוחם את היותו בעלוות עצים, גת עתיקה או כל שריד אחר ביער מעשה ידי אדם.

הכיסאות ועושר ענוותם מהדהדים את אמונת החסידים. את עומק ומשמעות התיקון הרוחני: תיקונה של הנשמה. ההזדמנות הזו לתקן, לאחות, לא לבטל את הקיים כי הוא יחיד ומיוחד כל כך אנושית בעיני ויש בה המון תקווה.

תצלומי הכיסאות מלווים בציטוטים מדבריו של הר' נחמן מוצגים בתערוכה: "כיסאות מתבודדים". אותה אצרו ערן לדרמן ושרון וייזר-פרגוסון. לצדם, כיסאות של מעצבים עכשוויים שיוצרים חיבור בין הטבעי למתורבת. התערוכה תוצג במוזיאון ישראל בירושלים עד סוף השנה ואני ממליצה בחום רב לבקר ולשוטט בה.