אמנות זה גם תיקון?

זמן להרהר |

היוצר טיטוס קאפר מנסה לתקן את ההיסטוריה ולהביא את סיפורה הנחבא לאור. במייצג מטלטל הוא משנה את מיקוד הצופה בתמונה של פרנץ הלס: "דיוקן משפחה בנוף" ומעמת אותו עם האמת החבויה בה.

הרבה פנים לה לאמנות. היא מקום מפלט לכאב עמוק, למחאה פוליטית נוקבת ולצעקה כנגד עוולות החברה. בבלוג אני בוחרת בקפידה לכתוב על אמני הריפוי והנחמה. בעיקר בגלל שהחיים מזמנים את כל השאר ממילא. בפוסט הזה אני מבקשת לפנות מקום למיצג שעורר בי מחשבה רבה על טיבה וכוחה של האמנות. שאלה שכתבו עליה הפילוסופים מאז ימי יוון העתיקה ועד עצם היום הזה היא כחידה. האם, למשל, אמנות יכולה לתקן את ההיסטוריה?

קהינדה וויילי, דיוקן הנשיא ה-44 של ארצות הברית

אמנות מאמצת

בעשור האחרון, האמנות מאמצת את אוכלוסיית השחורים שהודרה מהשיח ונותנת ליוצריו במה ראויה. האמן קהינדה וויילי עשה היסטוריה כאשר היה השחור הראשון לצייר את דיוקנו הרשמי של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. דיוקן הנשיא האפרו- אמריקאי הראשון בהיסטוריה מתריס את ייחודו. בבחירה (המאוד לא רשמית) להיות מוקף בעלוות עלים ירוקה ובפרחים בוהקים. צמחייה הנדמית לטפט -אבל בעצם לא. בלבוש הרשמי נטול העניבה. בתחושת האמינות והיציבות אבל גם בו בזמן בתחושת הריחוף מעל פני האדמה. דואליות זו קוראת תיגר כנגד השקפותינו המקובלות על כוח וזכות. מגמת התיקון, מבורכת, אך בעיני, יש בה מידה מסוימת של יוהרה: אני המדיר ואני המאמץ.

פרנץ הלס, דיוקן משפחה בנוף, 1645-48

אמנות מתקנת

היוצר טיטוס קאפר מנסה לתקן את ההיסטוריה ולהביא את סיפורה הנחבא לאור. במיצג מטלטל הוא משנה את מיקוד הצופה בתמונה של פרנץ הלס: "דיוקן משפחה בנוף" ומעמת אותו עם האמת החבויה בה. תיקון מסוג זה אינו מכסה על השבר, אלא תומך ברעיון שכל תיקון – פיזי או נפשי – הוא סוג של טרנספורמציה המביאה איתה השלמה ונחמה. מזמינה אתכם לצפות בהרצאה המרתקת שהיא עיקרו של פוסט זה.

חשבתי המון אחרי המיצג/ההרצאה. בעיקר, האם האמנות תידרש לתקן את ההיסטוריה הנכתבת בימים אילו כאן – אצלנו בבית?

פוסטים נוספים

תגובה אחת

  1. עירית מוזס

    זהבה,
    נהנית לקרוא אותך . מעוררת מחשבה, והכתיבה שלך נפלאה!

תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *