שלום כיתה א'

זמן להרהר |

דודה שלי מורה, לטבע ביסודי, למדה בסמינר את שמות כל העצמות בגוף. היא זכרה אותם עד גיל 90. נכון שיש גוגל ופלאפון וכל רגע אפשר לבדוק. אבל לזכור ולהבין לעומק איך מכל שמות העצמות מורכב כל השלד כולו,  "העתק הדבק" של ויקיפדיה לא יכול.

עם פתיחת שנת הלימודים ובמרחק של ארבעים שנים וקצת יותר עצרתי לרגע. רציתי להשקיע עוד קצת מחשבה על חינוך.

למורה למלאכת יד –

כל הילדים בכיתה ה' הספיקו לרקום על הסינר את כל המשפט: "לי הורים טובים מאוד". בסינר שלי הייתה חסרה המילה "מאוד". באופן כללי לא כל התפרים היו באותו גובה שלא לדבר על המרווחים. למרות שהתאמצתי מאוד ציוני היה "טוב ". רק טוב שבעיני היה כל כך רחוק מטוב מאוד. רציתי לספר לך שבחיי הבוגרים לא היה יום שבו לא יצרתי, למדתי, לימדתי צפיתי או חשבתי על יצירת אמנות.

למורה לביולוגיה, דבורה –

בשיעורים היד שלי תמיד הייתה מורמת ועניתי על כל השאלות, גם אילו הקשות. במבחנים נכשלתי נחרצות. הזמנת אותי אליך הביתה. פתחת את הדלת עם אבו-עגילה על הראש ונתת לי הזדמנות נוספת. נכשלתי שוב. בתעודה קיבלתי תשעים מנצנץ. מאותו רגע הוא חזר והופיע בכל המבחנים ויותר. נהגת כל כך בחוכמה.

לכל המורים שלי בתיכון –

לא הגעתי לשום שיעור ראשון בזמן. מהתירוצים שלי אפשר היה לכתוב אנציקלופדיה כולל ערך: "התעלפתי בדרך". חבל שלא לימדתם אותי את טיפ חיי. לא להגיד לעצמי מתי השיעור/ הפגישה מתחילים אלא מתי אני צריכה לצאת מהבית. ככה היינו חוסכים המון.

למורה הפרטית שלי לאנגלית, אישה בת 65 לפחות –

נסעתי אליך בשני אוטובוסים. ישבתי מול כוס התה שלך המהולה בוויסקי (או להפך) תרגלתי את הזמנים וחוקי השפה חזור ושנה. צדקת מאוד. רק כשמתרגלים, עובדים קשה ומבינים מצליחים להגיע.

למורה לספרות, ניצה  –

חשבת שאני מוכשרת מאוד בתחום. אני התעקשתי על המסלול המדעי הנחשב עד מאוד. רציתי לספר לך שיש לי בלוג ואני כותבת המון.

לדודה שלי, מורה לטבע בבית ספר יסודי –

למדת בסמינר את שמות כל העצמות בגוף וזכרת אותם עד גיל 90. נכון שיש גוגל ופלאפון וכל רגע אפשר לבדוק. אבל לזכור ולהבין לעומק איך מכל שמות העצמות מורכב כל השלד כולו,  "העתק הדבק" של ויקיפדיה לא יכול.

להורים שלי –

שמרתם את המחברת הראשונה והיא נשמרה כמו לא עברו השנים. למרות שאני משליכה סדרתית ברור לי היום שיש דברים שכל כך חשוב לשמור.

באופן כללי רציתי רק לציין שלמידה היא אחת ההנאות הכי גדולות שלי. בעיקר אני אוהבת ללמוד לבד, מה שמתאים לי ובזמן הנכון.

צילום: אני

 

פוסטים נוספים

‫16 תגובות

  1. שלומית

    עוד פלוס בגילינו, זה התובנות המאוחרות ⁦❤️⁩

    1. זהבה

      מסכימה אותך מאוד מוד

  2. אילנה שפירא

    אדיר תמים מעלה זכרונות ומרגש .יופי של שיתוך תודה .שבת נפלאה

    1. זהבה

      תודה אילנה. כמה כיף היה להיות תמימים.

  3. דליה

    זהבה…..כל כך מרגש. אני ממש רואה אותך דרך הסיפרים והמפגשים שלך עם המורים.
    המצויינות שלך הבלתי מתפשרת היא תכונה שיש בך מאז ומתמיד ולא נכנעת לרגע לוותר לעצמך. מדהימה.

    1. זהבה

      דליה, תודה. הסמקתי..

  4. ענת

    מרגש מאד זהבה. וגם – מדהים לגלות כל פעם מחדש את כוחו של מורה טוב.

    1. זהבה

      תודה ענת.

  5. אמירה

    זהבה, החזרת אותי לתקופה שזכורה לי כל כך לטובה… גאה להיות חלק מהיצירה והחוויה המסחרית הראשונה שלך בתחום, הבזאר של עבודות היצירה שעשינו בתקופת השביתה בכתה יב'… איך עבר לנו ככה הזמן. מאחלת שתמשיכי ליצור ולכתוב עוד שנים רבות.. ואני גם הסכמתי אז עם המורה ניצה!! חחח

    1. זהבה

      אמירה, כל כך קיוויתי שתקראי את הפוסט. כמה שנים , לא ייאמן. שתהיה לך שנה נהדרת.😍

  6. עדן

    הי אמא! מאוד יפה ומרגש לדעת אליך דברים שגם אני אפילו לא ידעתי מהזיכרונות שלך מהילדות והביצפר. אוהבת מאאוד…. אני לעומט זאת לא אזכור את כל המורים. כי הם לא כל כך עזרו לי. אבל אזכור שרק ביזכותך יש לי תעודת בגרות כימלימדת אותי גם את הדברים שאת אפילומלא יודעת ןהיית צריכה ללמוד אותם. כאילו אין לך מספיק עבודה. תודה אימי שלי אוהבת אןתך מאוד.

    1. זהבה

      תודה ילדה אהובה.

  7. עינת

    זהבהלה, את כל כך מרגשת כל פעם מחדש!!
    אני קוראת את הדברים וחושבת- הלוואי שגם המורים הנמענים קוראים אותם,
    וחושבת גם- מה תלמידינו ובעיקר בוגרינו היו כותבים לנו ואם ובמה ואיפה נגענו בהם, ואיפה טביעות אצבעותינו השאירו את חותמן…
    תודה תודה! כיף שאני זוכה לקרוא אותך.

    1. זהבה

      תודה עינת שאת מתמידה וקוראת. גם אני חשבתי שהלוואי והמורים האלה היו קוראים את הדברים.

  8. יונית

    וואוווו איך התרגשתי לקרא על המורות בחייך! הכי ריגשה זאת מהביולוגיה. ראויה!

    1. זהבה

      תודה יונית.

תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *