שלום כיתה א'

עם פתיחת שנת הלימודים ובמרחק של ארבעים שנים וקצת יותר עצרתי לרגע. רציתי להשקיע עוד קצת מחשבה על חינוך.

למורה למלאכת יד –

כל הילדים בכיתה ה' הספיקו לרקום על הסינר את כל המשפט: "לי הורים טובים מאוד". בסינר שלי הייתה חסרה המילה "מאוד". באופן כללי לא כל התפרים היו באותו גובה שלא לדבר על המרווחים. למרות שהתאמצתי מאוד ציוני היה "טוב ". רק טוב שבעיני היה כל כך רחוק מטוב מאוד. רציתי לספר לך שבחיי הבוגרים לא היה יום שבו לא יצרתי, למדתי, לימדתי צפיתי או חשבתי על יצירת אמנות.

למורה לביולוגיה, דבורה –

בשיעורים היד שלי תמיד הייתה מורמת ועניתי על כל השאלות, גם אילו הקשות. במבחנים נכשלתי נחרצות. הזמנת אותי אליך הביתה. פתחת את הדלת עם אבו-עגילה על הראש ונתת לי הזדמנות נוספת. נכשלתי שוב. בתעודה קיבלתי תשעים מנצנץ. מאותו רגע הוא חזר והופיע בכל המבחנים ויותר. נהגת כל כך בחוכמה.

לכל המורים שלי בתיכון –

לא הגעתי לשום שיעור ראשון בזמן. מהתירוצים שלי אפשר היה לכתוב אנציקלופדיה כולל ערך: "התעלפתי בדרך". חבל שלא לימדתם אותי את טיפ חיי. לא להגיד לעצמי מתי השיעור/ הפגישה מתחילים אלא מתי אני צריכה לצאת מהבית. ככה היינו חוסכים המון.

למורה הפרטית שלי לאנגלית, אישה בת 65 לפחות –

נסעתי אליך בשני אוטובוסים. ישבתי מול כוס התה שלך המהולה בוויסקי (או להפך) תרגלתי את הזמנים וחוקי השפה חזור ושנה. צדקת מאוד. רק כשמתרגלים, עובדים קשה ומבינים מצליחים להגיע.

למורה לספרות, ניצה  –

חשבת שאני מוכשרת מאוד בתחום. אני התעקשתי על המסלול המדעי הנחשב עד מאוד. רציתי לספר לך שיש לי בלוג ואני כותבת המון.

לדודה שלי, מורה לטבע בבית ספר יסודי –

למדת בסמינר את שמות כל העצמות בגוף וזכרת אותם עד גיל 90. נכון שיש גוגל ופלאפון וכל רגע אפשר לבדוק. אבל לזכור ולהבין לעומק איך מכל שמות העצמות מורכב כל השלד כולו,  "העתק הדבק" של ויקיפדיה לא יכול.

להורים שלי –

שמרתם את המחברת הראשונה והיא נשמרה כמו לא עברו השנים. למרות שאני משליכה סדרתית ברור לי היום שיש דברים שכל כך חשוב לשמור.

באופן כללי רציתי רק לציין שלמידה היא אחת ההנאות הכי גדולות שלי. בעיקר אני אוהבת ללמוד לבד, מה שמתאים לי ובזמן הנכון.

צילום: אני