גלויה ממרחקים

זמן איכות , זמן לעצמי |

נולדת למשפחה קשת יום, רוסו. מסעות, טיולים, מכחולים וצבעים כלל לא באו בחשבון. אתה היית עוף מוזר. מוכס חולם חלומות. ממתין כל יום לסיומו האפור כדי לצבוע את עולמך בהרבה הרבה ירוק. ליתר דיוק בחמישים גוונים של ירוק.

אנרי רוסו, קופים בחורשת תפוזים, 1910

שולחת לך גלויה רוסו,

מכל המקומות שציירת על בדיך המרהיבים אך מעולם לא זכית באמת לראות. הנה אני כאן!!

אני חווה יערות ירוקי עד, קופים על ענפי העצים ואוקיינוס כחול רחב ידיים. אתה למדת עליהם מהגן הבוטני שבקצה הרחוב. ממודעות בחוברות פרסום. מציורים וצילומים שנקרו בדרכך. אם להיות כנה, אכן יפים הם המקומות אבל על בדיך הם קסומים עד מאוד.

אנרי רוסו, המפל, 1910

נולדת למשפחה קשת יום.

מסעות, טיולים, מכחולים וצבעים כלל לא באו בחשבון. אתה היית עוף מוזר. מוכס חולם חלומות. ממתין כל יום לסיומו האפור כדי לצבוע את עולמך בהרבה הרבה ירוק. ליתר דיוק בחמישים גוונים של ירוק.

אנרי רוסו, יער טרופי, 1910

ידעת לרשום טוב מאוד. כשישבת במוזיאונים והעתקת את יצירות המופת הקפדת על כל החוקים. החלטת לברוח אל התום. מאביך הפחח שפשט את הרגל. מכישלונותיך בבית הספר, פרט למקצועות הציור והמוזיקה. ממחויבותך לפרנס את אימך האלמנה. משירותך הצבאי. ממות אשתך אהובתך, קלמנס, ממחלת השחפת והיא בת 37 וממות חמשת ילדיך. הבחירה שלך אינטואיטיבית ולא מתוך תיאוריות מפולפלות. הלב והיד שלך בחרו לחלום.

אנרי רוסו, ערב של קרנבל, 1885

כמו כל גאון טרם זמנו, היית מוקד ללעג ולצחוק. מחלת על כבודך ותלית את עבודותיך ב"סלון הדחויים". שם הצגת לראשונה את ציורך "ערב בקרנבל": ירח לבן, עננים טובלים באינדיגו עמוק של שמיים. שרטוט של עצים שחורים חשופים. בקתה שקופה. זוג בבגדי חג. ציורך זה זכה לביקורות נוקבות. אפילו מאטיס, גדול החדשנים, הביט בו בשקט צונן. אבל אוזניך נאטמו לקולות ועד יום מותך חזרת שנה אחר שנה להציג ב"סלון הדחויים" את העבודות.

אנרי רוסו, דיוקן עצמי, 1890

היית צייר חובב,  "צייר של יום ראשון". בגיל 49 פרשת מעבודתך כמוכס, גובה מיסים על סחורות מיובאות. הפכת צייר. עומד במרכז, גדול. מפנה גבך לנמל ולסחורות. אוחז בידך פלטה ומכחול. גבוה ממגדל אייפל שמאחור. ראשך נוגע בעננים לצד הכדור הפורח הראשון. את דמותך מעטרים כגירלנדה דגלים פרי דמיונך. מבטיחים לך תהילת עולם.

אנרי רוסו, הפלמינגו, 1907

סוף דבר

הצעירים  לאט לאט החלו למצוא עניין בך, הצייר הזקן רוסו. ביניהם פיקאסו שהעריץ אותך כי "כל ילד הוא אמן. הבעיה היא להישאר אמן כשאתה גדל". אתה נשארת ובגדול. ידידך, פיקאסו, ערך לכבודך ערב הוקרה בסטודיו שלו. כל הבוהמה של שדרות מונמארטר הייתה שם. אפילו המשורר אפולינר. אתה ניגנת בכינור ממנגינותיך המקוריות. היה זה ערב רווי אלכוהול ונחת.

הנחישות השתלמה לך, זכית באהבת הקהל. אתה שמעולם לא למדת לצייר זכית בתהילת עולם שהבטיחו הדגלים.

אנרי רוסו, שחקני רוגבי, 1908

נ.ב.

מתבוננת ביצירותיך כבר מגיל שלוש. היית אחד האהובים עלי בסדרה שעל המדף בספרייה. במיוחד שחקני הרוגבי שנראים כמו תאומים לבושים בפיג'מה

שלך זהבה

 

צילום: עדן גרציאני

פוסטים נוספים

‫12 תגובות

  1. ורד ונונו

    מקסים.
    תודה זהבה.

    1. זהבה

      שמחה שאהבת, ורד. 😍

  2. עדן

    ממש ממש מרגשת אימי שלי כמה כיף שאת פה 💚💚💚💚💚

    1. זהבה

      גמלי 🦋🦋

  3. אפרת מוסקוביץ

    תודה זהבה, תענוג לקרוא אותך.

    1. זהבה

      וואי, התרגשתי. מלים מלכת המילים והצילומים? תודה 😍

  4. מירה

    זהבה יקרה, בזכותך אני נחשפת ליוצרים מיוחדים עם סיפורי חיים מעניינים. תודה

    1. זהבה

      באהבה מירה , חשבתי שזה הפוסט שהכי מתאים לך 😍

  5. רינה אפלבוים

    נפלא

    1. זהבה

      תודה רבה רינה , שמחה שאהבת ❤

  6. אורלי

    וואו, מעניין😍 אהבתי

    1. זהבה

      איזה כיף אורלי, שמחתי.

תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *