ואיפה סבא בכל הסיפור?

לשאלה ואיפה סבא בכל הסיפור? ניסיתי למצוא תשובה בכתובים. מצאתי המון סוגי סבאים ואני מזמינה אתכם להכיר אחדים.

סבא ג'פטו

כולנו מכירים את ג'פטו החביב, שהפך פתאום לסבא. נגר מחונן שיצר בובה על חוטים, אותה שלח לעולם הגדול ללמוד להבחין בין טוב לרע.

חוקר האמנות, גדעון עפרת, חוזר לקרוא בספרו של קארלו קולדי  (Carlo Collodi) משנת 1881 "עלילות פינוקיו" ומוצא שם לסבא ג'פטו תפקיד אחר. לדעתו, ילד העץ השובב הוא בבחינת מטאפורה לאמנות, לחופש ולדמיון. ג'פטו, יוצרו, מנסה להקנות לו את מורשת חוקי המוסר הנוקשים שמגבילה את חופש האמנות.

בספר, ראשיתו של פינוקיו בבול עץ בנגריה של אנטוניו. ייעודו היה להיות רגל לשולחן, אלא שבול העץ מאס בתפקידו הפונקציונאלי הזה, בכה והתחנן על נפשו. אנטוניו הזקן, חסר הסבלנות, העבירו לידידו, ג'פטו. זה ראה את העץ ומיד חשב לפסל ממנו בובת ליצן על חוטים. משחר האנושות הליצן בכלל וליצן החצר בפרט (ראה שייקספיר) נתפס כדמות הנוטלת על עצמה חירות לומר את האמת הנוקבת ולרוב הכואבת עד מאוד. האמת נאמרת, הקהל צוחק מדבריו ואין סכנה לראשו. זהו בדיוק תפקידה של האמנות.

בסיפור המקורי, פינוקיו חופשי מכל מגבלות המוסר האפשריות: אפילו את ג'ימני הצרצר, שמנסה להיות לו למצפון, הוא מועך כבר בתחילת הסיפור. ג'פטו שהופך מנגר אסתטיקן לאב מחנך, מוכר את מעילו על מנת לקנות לילד העץ ספר אלף-בית. בדרכו לבית הספר, פינוקיו מתפתה לברוח אל התאטרון. ממנו ימשיך בנדודיו ויגיע לקרקס, למרחבי טבע שוממים ול"ארץ השעשועים". שם מבלים תושביה, הנערים, את זמנם במשחק ובבטלה. בכל המקומות הכל מותר ואין שום גבולות. פינוקיו, איך לומר, בובת ליצן משולחת כל רסן. כזו היא האמנות: חסרת מעצורים, נאמנה רק לדמיון ולעקרונותיה. פינוקיו מסתבך בהרבה מאוד צרות, ובשקרים לבנים. רק בבטן הלוויתן האיום, כמעשה יונה, יוותר על החופש להיות ויפנים את המידות המוסריות המצופות. פינוקיו יהפוך לילד טוב, "כמו כל הילדים".

סבא אהרון

בסיפור "הגשם של סבא אהרון" מאת מאיר שלו המאויר על ידי יוסי אבולעפיה, אנו פוגשים סבא הוזה שיש לו חזון. כשיש בצורת בעמק משכנע סבא אהרון (מומחה לעצי פרי) את שני חבריו הטובים סבא נחום (מומחה לפרות) וסבא יצחק (מומחה לארנבות שמירה גישוש וצייד) לטפס אל המערה שבראש ההר הגדול. שם ישחררו את העננים הכלואים במערה כדי שסוף סוף ימטירו גשם. לעזרתם מגיעות 100 ארנבות  ו-500 פרות. מסעם אל ראש ההר שובה לב ומוכיח שחברות ודמיון יכולים לחולל ניסים.

סבא של הדס

בסיפור "וניל על המצח ותות על האף" מאת מאיר שלו המאויר על ידי אביאל כסיל, אנו פוגשים את הסבא של הדס. בתחילת הסיפור הוא מגיע אל ביתה ומצהיר: "שלום הדס, הבאתי לך ספר חדש וגלידה בגביע. אותה תאכלי מיד ואחר כך נקרא מעט, כי גלידות נמסות מהר אבל ספרים לאט". לוקח די הרבה זמן עד שיקראו יחדיו בספר ויפליגו במחזות הדמיון עם חתול מכונף, נסיכה ונחש, כי סבא שובב חסר תקנה. הוא אינו מצליח לקיים הבטחות: זולל את הגלידה שהבטיח לשמור, קולע צמות לבובה ומאבד את המוצץ. הופך את הסלון וישן במיטות לא לו. הדס, ללא הצלחה, נוזפת בו ומנסה ללמדו דרך ארץ. גם אמא של הדס בכלל לא מרוצה מהתנהגותו ומתנחמת בעובדה שהוא ה"סבא מהצד השני".

סבא ארז

סבא ארז הוא חקלאי די קשוח. זוגתו, אירית קדם, ב"ספר סבא – אם היה כותב" משוררת את רגעי הקסם עם נכדתו, אלי. ברגעים האלו, המאוירים על ידי איה אברמוביץ', יש המון כנות, אהבה מחויכת לאלי ולתואר.

מאוהב

כְּכָל שֶׁעוֹבֵר הַזְּמַן
וְאַתְּ מַרְחִיבָה לְעוּמָתִי
אֶת הַחִיּוּךְ הַדּוּ שִׁנִּי שֶׁלָּךְ
יַחֲסֵינוּ מִתְהַדְּקִים.
אֲנִי מְאֹהָב בָּךְ עַד קְצוֹת הָאָזְנַיֽם
וְאַתְּ מַחֲזִירָה לִי בְּכֵפֶל כִּפְלַיִם
אֲבָל הָאֱמֶת ,קְצָת מַסְתִּיר זֹאת מִסָּבְתָא
שֶׁלֹּא תְּקַנֵּא בִּי וּבָךְ, פַּעֲמַיִם.

ג'פטו

סַבְתָא שֶׁלָּהּ
קָנְתָה לָהּ הַיּוֹם בַּחֲנוּת
עֶגְלַת עֵץ מְלֵאָה קֻבִּיּוֹת.
וְלִי דַּוְקָא  הָיְתָה פַנְטַזְיָה
לְנַסֵּר, לְנַגֵּר, מִין גֶ'פֶּטוֺ לִהְיוֺת,
אֲבָל עַד שֶׁזַּזְתִּי וְעַד שֶׁהֵנָעָתִי
כדי לְהָכִין אֶת הַכֹּל בְּעַצְמִי,
סַבְתָא הֵבִיאָה, סַבְתָא נָתְנָה
וְזָכְתָה בְּכָל הַתְּהִלָּה
בִּמְקוֹמִי.

אני ממליצה לכם בחום לרכוש ספרים אילו ולהכיר את הסבאים האלה יותר מקרוב.

אז מה אני חושבת שתפקידו של סבא בסיפור?

בשונה מהורות שבחרנו בה והיינו מחויבים לבחירה, הסבתאות היא מתנה. לדעתי, כל אחד רשאי להגדירה כראות עיניו ולפעול בה ובתוכה במינון ובדרך המדויקים לו.

נכדים: רז לבית בציר, אלי ורני לבית קדם – לביאד