בוטוקס- לעשות או לא לעשות?

מתבוננת בנשים וייטנאמיות – כמה יופי. הקמטים החרוצים בפניהן, הבגדים הצבעוניים שיוצרים שילוב כמעט בלתי אפשרי בין לבוש מסורתי לז'קט דמויי עור. הפשטות והעבודה הקשה. נשים נושאות שנים, עוצמה וכוח.

כמו המלט שהתלבט לעייפה האם להיות או לא להיות גם אני מתלבטת מול המראה: לעשות או לא לעשות? אז הנה כמה תשובות אפשריות:

א. הרווחתי את הקמטים ביושר

מקרא:

  1. הקמטים לרוחב המצח – קמטי כאב האובדן של הורי טרם עת, קמטי כאב הלידה. קמטי הדאגה לבנות בחדר  הלידה ולבריאות שלא תמיד טובה.
  2.  הקמטים בין הגבות – קמטי הכעס על ניצול, צביעות ועל חוצפה בעיקר במקום העבודה.
  3.  הקמטים סביב העיניים – קמטי הצחוק המתגלגל במיוחד בשעות הקטנות של הלילה כשאני במצב כפית. צחוק   מדבר שטות שימשיך לעורר בי חיוך גם מחר בבוקר.
  4.  הקמטים לאורך הלחי ולצידה – קמטי כל החיוכים שחייכתי, אל מול נוף פתוח לרווחה, לכבוד ההצלחות שלנו,   למראה צעד ראשון של הבנות, החיילות, החופות והחיוך שלא נמחק לרגע למראה הנכדים.
  5.  קמט קטן שלא מוגדר בשום מקום – אבל צריך לקבל אותו בהבנה.

התשובה קצת פחות משכנעת: אני לא מריל סטריפ, אמה תומפסון או ג'וליה רוברטס שנראות מעולה בכל מצב והמציאו את הקלישאה.

ב. הקמטים הם סימן לחכמה

"באמצע שנות השלושים לחיינו- במין צירוף מקרים מדהים- אנחנו מתחילות ליהנות סוף סוף ממידה מוגברת של ביטחון עצמי. לאחר שזנחת מאחור את שנות העשרים לחייך- שהיו איומות, הבה נודה באמת, את מגיעה בסביבות גיל שלושים לרגע שבו מתחיל סוף סוף החלק הכיפי. את מן הסתם מצליחה לא רע בעבודה. יש לך לפחות ארבע שמלות יפות. נסעת לפריז ואת יודעת לתקן את החימום. אם כך, כמה מוזר שכשפנייך וגופך מתחילים להציג את הסימנים (קמטים קלים, התרככות, שערות אפורות) לכך שזכית למעמד רם ונכבד ומותר לך להתייחס בקוצר רוח לכל אידיוט מסביבך, מופעל עליך לחץ להסיר את הסימנים האלה…קמטים ושיער אפור הם דרכו של הטבע לומר לאחרים שלא ינסו להתעסק אתנו- המקבילה של הפסים בשחור-צהוב של הצרעה. קמטים הם הנשק שלנו נגד מטומטמים. קמטים הם השלט שאומר לאנשים סביבנו, "תתרחקו מהאישה החכמה הזאת, אין לה כוח לשטויות" (מתוך: "איך להיות אישה"/ קטלין מוראן)

גם זה נימוק בעייתי: אלו דברים שכותבת קטלין מוראן פמיניסטית לוחמנית. אני בינתיים קצת פחות שנונה.

ג. הקמטים הם סימן לעוצמה

מתבוננת בנשים וייטנאמיות – כמה יופי. הקמטים החרוצים בפניהן, הבגדים הצבעוניים שיוצרים שילוב כמעט בלתי אפשרי בין לבוש מסורתי לז'קט דמויי עור. הפשטות והעבודה הקשה. נשים נושאות שנים, עוצמה וכוח.

הבעיה היא שאני בכל זאת חיה באירופה או מזרח תיכון (מה שתבחרו) וגם אין לי צעיפים צבעוניים. עבודה קשה דווקא כן.

זה לא שתשובות א', ב' ו-ג' יכריעו בשאלה: "לעשות או לא לעשות?"  אבל קצת בגללן, בגלל הפחד שלי מזריקה, מחומרים שזרים לגוף, מטעויות, מתלות – כי תמיד אין לי זמן. מהפער שנוצר בין הידיים והצוואר לפנים המתוחות, נדמה לי שגם השנה אבחר ב"לא לעשות".

 

צילום: יפעת פלד – סטודיו מסגרת

פוסטים נוספים

‫19 תגובות

  1. שלומית

    מקסימם

    1. זהבה

      תודה.

  2. דליה גולדנברג

    זהבה💜נפלא…כל כך נכון .ההתלבטויות האינסופיות בין לשכנע את עצמי שזה ממש יפה וחלק מהיותי ומצד שני לא תמיד מקבלת את מה שהטבע החליט להתחיל לקמט ולקפל. אז אני כמוך בתוך התלבטויות ועדיין מחייכת לעצמי מידי בוקר😚

  3. יעלה

    מסכימה עם כל קמט ורווחיו…😘💖
    שכנעת אותי לגמרי!!!🙄🤔😊

    1. זהבה

      בגדול מה שמרגישים .

  4. רחל

    קמטים, נושא אהוב עלי. להיות בזמן שלי, לא פלקט. במקביל לזרם המרכזי של נשים יפות כמו פלסטיק על המסך מתקיימת תנועה נגדית של נשים שמוקירות קמטים ואותנטיות, מוקירות שיער אפור. ראו קבוצה בפייסבוק "אפורות ויפות"… התמונות נהדרות ונהדר גם אבחון הקמטים בייחוד זה שלא מוגדר אבל הולך ונבנה על הפנים ומה שנותר לעקוב אחר התפתחותו…
    יישר כוח.

  5. זהבה

    תודה רחל. האמת שכל אחת/אחד יעשה מה שהוא מרגיש שטוב לו…

  6. ליאורה

    יפה כתבת,
    יפים הקמטים וזו שנושאת אותם ,
    יפה כתבו/אמרו/צולמו
    נשים כה רבות ושוות –
    אז למה להתערב לו, לטבע,
    ולהפריע לו
    להטביע את חותמו ?!

    1. זהבה

      תודה ליאורה. כן קמטים הם חותם של הטבע – גם זה נימוק לא? אבל בגדול כל אחד מה שהוא מרגיש

  7. בטי

    כל כך מדוייקת , כל קמט והייחודיות שלו…וההסבר שלו… ממש התחברתי 💝 תמשיכי להנות יקירתי, מהמראות ובכלל…

    1. זהבה

      תודה בטי.

  8. רחל

    נהדר. כל קמט במקומו והכל טוב.

    1. זהבה

      תודה רחל

  9. זהבה

    רק טוב.

  10. דניאלה שאול

    אני בעד קמטים, כי? הניתוחים וההזרקות גורמים לאובדן עצבים ושרירים בפנים. ואז קורים שני דברים: הראשון – הפנים נעשות של מומיה, ללא שמץ של הבעה והעפעפיים כמו עיני שמעון פרס. השני: הפה מאבד את יכולתו להביע, להפתח לכיוונים שונים ואז הדובר חייב לבלוע חלק מהמילים ולעבור מהר למלה הבאה. מה יוצא? עברית שאינכם מבינים בה דבר וחצי דבר. הצעירות, שפניהן אינן מנותחות, עדיין, מחקות את צורת הדיבור הזאת – ע"ע יונית לוי בערוץ 12. והן פשוט "תופרות" משפטים שלמים ללא היכר. ואז יונית, במקום להשתמש בכל תווי פניה להבעה, וגם גאולה אבן: משתמשות בעפעוף ובהרמת גבות אינסופית.
    ואני? נקעה נפשי מהמגישות האלה, הפסקתי לצפות בתכניות בהנחייתן. לא אתן יד להרס השפה הנפלאה בעולם, העתיקה, שדורות שמרו עליה ממש בגופם. ואני מדברת על זה עם תלמידיי ומסבירה מה קרה. בתחום הוראה חדש שהמצאתי: הביו-פוליטיקה של הגוף. אספר בהמשך במה מדובר. חג שמח

    1. זהבה

      הביו-פוליטיקה של הגוף- נשמע מעניין ומסקרן. נשמח להרחבה. חג שמח

  11. אירית קדם

    אלופה אחת!!! כותבת וחושבת נפלא וגם מרגישה…
    אגב, צעיפים תבעוניים חש לי בשפע… לא תמיד עוזר להרגשה 😉

    1. זהבה

      תודה אירית.

  12. נועה

    אין לי מושג למה הגעתי לכאן עכשיו, קארמה?
    התחלתי ללמד יוגה פנים.
    פתאום קופצים לי למסך מאמרים על קמטים.
    ואז שלך נמצא מולי.

    גם אני –
    כבר סבתא, לא ברור איך זה הגיע כל-כך מהר
    שם הפוך משלך – סבתא עם שם של צעירה, נועה
    אמנות בורידים, תמונות, מילים… את משקפת לי דמיון.

    אוהבת את הרכות שיש במילים שלך,
    אפילו שכתבת על קמטים ובוטוקס והתלבטות.
    ועכשיו נכנסה יוגה פנים לחיי
    להסתכל על הקמטים מכיוון חדש.
    בינתיים אני בעיקר מסתכלת ומתרגלת.
    לא בטוחה מה התוצאות המרשימות יותר –
    תובנות חדשות / חיוכים אחרים / קמטים שנעלמים קצת.
    בטוח לא בוטוקס…
    הכל טוב.

תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *