לב של סבתא נוסע רחוק

זמן להרהר |

זו הפעם הראשונה בחיי שאני אורזת במשלוח לב. לב של סבתא שנוסע כל כך רחוק.
לארץ  של אינדיאנים טובלת בים ובירוק.

נכון, העולם הוא כפר גלובלי קטן: אפשר לדבר ולראות ממרחקים בכל רגע נתון. אבל אי אפשר לחבק ולהריח. זה קשה כשהילדים מתפזרים בכל מרחבי הגלובוס. קשה שבעתיים עם הנכדים. עשרים שעות טיסה ביני לבין אורי, הנכד שלי המתוק, ועם הזמן אני לומדת את ז'אנר הסבתאות מרחוק.

מכתב לאורי

חבילות  תמיד היו עבורי הזדמנות נהדרת להפגין את כישוריי בתחום התאמת הצבע לסרטים והעטיפה לאריזה. לפעמים גם קצת מאילו הקולינאריים (שבאופן מובהק הם- פחות ) אבל זו הפעם הראשונה בחיי שאני אורזת במשלוח לב. לב של סבתא שנוסע כל כך רחוק. לארץ של אינדיאנים טובלת בים ובירוק. ובגלל זה חוץ מבגדים, עוגיות וידיות לארון החדש, רציתי לרקום בובות אצבע לשיר שאתה הכי אוהב.

וכן אני יודעת שתוך שנה או אפילו עד ביקורי הבא הן תהינה כבר מסמורטטות ושזה די טיפשי ככה להשקיע ולרקום תך לתך בבובות, אבל זו הדרך היחידה שלי לשלוח לך פעימות.

סבתא

ממליצה בחום לרכוש את האלבום של עלמה זוהר: "פלא" שהנכד שלי אורי כל כך אוהב. "זה לא עוד אלבום". כותבת עלמה זוהר. "האלבום הזה נכתב לילד אחד, יחיד ומיוחד, שחור תלתלים ונבון. ויש בו רק אהבה. הוא יצא לי ישר מהלב בלי שום עטיפות. ואני מקווה שכל הילדים ישמעו אותו באותה פשטות ושמחה שבה שרתי אותו לבני"

במיוחד אני ממליצה  לצפות ביחד בקליפ הנפלא לשיר : "שני אינדיאנים" .

 

צילום: עדן גרציאני ומושיקו לוי

פוסטים נוספים

‫12 תגובות

  1. בטי

    דברייך מרגשים מאוד ♥

    1. זהבה

      תודה בטי.

  2. דפנה אמיתי קרןא

    מהממת!

    1. זהבה

      תודה דפנה.

  3. דליה

    זהבה? המעוף של איקרוס.. מעלה הרהורים מעניינים . כולנו כנראה חווים את ילדנו הבוגרים ותוהים איך אפשר ללוות אותם ולהיות איתם למרות שלא תמיד אנחנו מסכימים עם מעשיהם.
    תודה???

    1. זהבה

      תודה דליה שאיקרוס שלך יחזור בקרוב

  4. ריבי

    זה ממש לא טיפשי להשקיע בתך ועוד תך! יש טיפות מהלב שלך על כל תך ואורי ידע את זה!

    1. שרון שפירא

      זהבה יקרה,כותבת את זה אחרי שלושה שבועות בבוסטון עם הנכדות ועוד מעט חוזרת. ושוב אהיה סבתא מרחוק. כמה זה קשה! אך באמת אשלח את הלב בקופסא. כל כך אהבתי את מה שכתבת. כה מרגש ועדין. לומדת ממך המון.
      מאוד נהינת מהבלוג.

      1. זהבה

        תודה שרון. נתגעגע פה ביחד. מזל שיש גם כמה קרובים…

  5. גל

    בובות כאלו לא דוהות כל כך מהר, לא נאבדות כל כך מהר כי הן מתקבלות באותה האהבה שבה הוכנו.. פוסט נפלא ממש, תודה! וגם אצלנו אוהבים את שני האיניאנים.

  6. רתם בן נמר

    אהובה ,
    אני בת 32 ויש לי שתי בובות שסבתא שלי קנתה לי לבית חולים כשנולדתי. היום האחיינים שלי נהנים מהם. שאני מגיעה אנחנו משחקים ואני עושה להם חיקויים. הבובות האלה "שיחקו" את ילדי הכיתה בצעירותי ואחר כך היו בתפקיד ילדיי.. את כל עולם הדימיון יכולתי ליצור איתם ולספר להם את כל תחושותי . זה רק קצת מהתחושה של 32 שנה.

    את נהדרת ,

    את שני אינדייאנים: "את הקאנו הם לא קנו, 
    את הקאנו הם בנו" קניתי את הדיסק.
    שרתי לילדה של בת זוגתי לשעבר כל לילה.

    את לא קנית לו בובה את "בנית" איתו קשר.

    נשיקות ואהבה !

    1. זהבה

      ואוו רותם תודה.

תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *