בלה ושאגאל- סיפור אהבה

אל הדברים האלו שכתב שאגאל לאשתו, בלה, אני חוזרת הרבה. כמה אהבה. כל פעם אני חושבת על אהבתם קצת אחרת. ט"ו באב זה זמן טוב לחזור אליהם שוב.

בלה הייתה אישה מופלאה. ציירת מוכשרת, עיתונאית, שחקנית, משוררת וסופרת מחוננת. נחרצת, נועזת ועצמאית. בת למשפחת סוחרים חסידית ששלטה בחמש שפות, כתבה תיזה על דוסטויבסקי ולמדה משחק אצל סטניסלבסקי, הבמאי המהפכן. רק תדמיינו לעצמכם נערה יהודייה בפטרסבורג, יוצאת ללמוד תאטרון ללא ידיעת הוריה. בימים שאפילו זכות הצבעה לא ניתנה לנשים ברוסיה. באשה או באשנקה היה שם ילדותה והיא בעוז ובחוצפה שינתה אותו לבלה – יפה באיטלקית. שם אותו מצאה כמתאים יותר לאשתו של אמן מודרני. הוריה העמידים התנגדו לנישואיה עם שאגאל בנו של מוכר המליחים בשוק. גם "מקצועו" של החתן המיועד לא מצא חן בעיניהם. אולם בלה בשלה, נישאה לאיש והפכה לאשת סודו ולמנהלת האמנותית שלו. בציורים בלה תמיד מתוארת כשעיניה פקוחות צופה לעבר העתיד. בעדינות ובו בזמן בעוצמה מנחה את מסע חייהם המשותף.

תשע בנות היו לזיאוס: קליופה, קליאו, ארטו, יוטרפה, מלפומנה, פוליהימנה, טרפסיכורה, תאליה ואורניה. הן היו פטרוניות הידע באמנות, בספרות, במחזאות, בשירה, במחול, במוסיקה ובאסטרונומיה. הבנות הלהיבו את דמיונם היצירתי של האמנים. גדולי האמנים פנו אליהן לעזרה. הומורוס באודיסיאה, ואף דנטה בקומדיה האלוהית פותחים את חיבורם במילות שבח והודיה לבנות. בלה היא המוזה. מקור ההשראה האמנותי של שאגאל, כמו גם ההשראה בחייו כאדם, חייו האינטימיים.

בציור זוג האוהבים, שאגאל ברכות מניח את ראשו על כתפיה המגוננות. חוגג את אהבתם. סביבם שיחי פרחים. שאגאל מרבה לצייר זרי פרחים. הם נדמים לעץ החיים וכמו יוצרים חיבור בין הארץ לגן עדן. האוויר בציור קסום, הירח מלא, ציפור האושר הכחולה פורסת כנפיים ונדמה שאנחנו שרויים בחלום ובו בזמן במציאות.

בלה היא מעיין האהבה שגורמת לאושר, התלוי מעל המציאות. לצידה שאגאל כמו מרחף. לכבוד יום הולדתו קישטה בלה את חדרו של שאגאל בצעיפים צבעוניים ובזר פרחים. אך לפני שהספיקה לשים את הזר באגרטל הפתיע אותה שאגאל ובלהט החל לציירה. רגעים אילו תיעד האמן בציור יום הולדת בו הוא מרחף באופן לא ברור ונושק לבלה היפה. היא נראית מופתעת מתנתקת לאיטה מהרצפה כאילו אין כלל בעולמינו כוח כבידה.

תמיד הרגיש ברקיע השביעי עם בלה שלו הבלתי נשכחת, אהובתו, ארוסתו, כלתו, אשתו, אם בתו, המודל והמוזה של חייו ואמנותו. בציור מעל העיר, מרחפים השניים מעל עירם וויטבסק המושלגת חבוקים ונדמים לאחד.

הזוג ידע עליות ומורדות כלכליות. לעתים התערו בחברת האינטלקטואלים האמנים והבוהמה אם הברלינאית או זו של ניו יורק וחיו ברווחה כלכלית. לעתים חיו במחסור. השנים הקשות שעברה לצדו של אמן בלתי מוכר בתחילת הדרך, ימי מלחמת העולם הראשונה בה ידעה עוני ומחסור קיצוני, הבריחה ממולדתה האהובה לארצות הברית בעקבות עליית הנאצים לשלטון, כל אלה נתנו את אותותיהם. בלה נחלשה מנטלית ופיזית וחלתה. בלה נפטרה בשנת 1944 לפני שהצליחה להגשים את חלומה לחזור לפריס "מולדתה השנייה".

לא פעם אני חושבת על בלה. איפה היא מתחילה ואיפה היא נגמרת?  האם יש מחיר שמוזה משלמת?

על אף שנישא בשנית, בלה המשיכה להדהד במוחו, ליבו, זיכרונותיו ויצירתו של שאגאל. אהבתו אליה נותרה בעינה. הוא המשיך לציירה כל חייו, מבלי שפגעי הזמן נתנו בה את אותותיהם: על- זמנית אלמותית ואהובה.

ואהבתי שלי?  לפעמים בהירה כשמש ולפעמים מתקהה, לפעמים בנלית ולפעמים יחידה ומיוחדת. מה שבטוח שהיא שרירה וקיימת.

חג אהבה שמח! ❤

בכתיבת הפוסט נעזרתי במאמרה המרתק של ד"ר רות דורות, בלה – פלטת הצבעים של מארק שאגאל , בתוך כתב העת: כעת, ב (תשע"ז), 241-265