מעמדי ציפייה לכבוד השנה החדשה זמן לחגוג | 27 בספטמבר 2019 בסירה המפליגה לעבר האופק שטים איש ואישה. אוחזים ידיים וצופים לעבר הלא-נודע. הים רחב ואינסופי. הטבע, הוא המקום בו פוגש האדם את אלוהיו. רגעי ההשתנות בנוף המרוחק: זריחה/ שקיעה, אור/חושך הם המקומות המועדפים למפגש. שיתוף פוסט קרל קאז, נוף חלון פתוח, 1807, 92X71 ס"מ, שמן על בד לקראת ראש השנה, אני מתעטפת ברגעים של ציפייה. זו לא רשימת יעדים או הספקים. (ואני הכי מכוונת מטרה) אלא אתנחתא שקטה. כאילו שהשנה החדשה עומדת להיכנס מבעד לחלון ואיתה רוך ותיקווה. עבורי הציפייה הזו היא סוג של תפילה צנועה. לא מעט יוצרים תיארו חלונות פתוחים לנוף לרווחה. מעטים הצליחו לתפוס את אותו רגע חמקמק שבו הצפייה הופכת לציפייה. שתי מילים שחולקות אותו שורש צ.פ.ה שהן, למעשה, השאלה האחת של השנייה. חלונו של פרדריך (Caspar Friedrich) הצייר הרומנטיקן, פרדריך, שחי בתחילת המאה ה-19 תאר במרבית ציוריו מעמדי צפייה. מעמדים נעדרי גיבורים, נרטיב או תנועה. בתוך מרחבים חמורים וסגפניים מעמיד פרדריך את האדם אל מול הקוסמוס. לא דרך דת, פילוסופיה, או תובנה. אלא מעצם חשיפתו אל הלא נודע. קספר פרדריך, אישה ליד החלון, 1822, 44X47 ס"מ, שמן על בד מחלון הסטודיו שבדרזדן מביטה אישה. שעונה מעט על צידה השמאלי. זאת בניגוד למרחב הסימטרי הנוקשה בו היא נתונה. אין פרטים על דמותה הנראית מגבה, על הנוף שנגלה לעיניה או על הסביבה. מעט רמזים במסרקיה שלשערה, בצווארון השמלה או בבקבוקי המשקה שעל אדן החלון המוארים ברכות פיוטית. החלון מעלה ממדים הפוכים: פנים (בית ונפש) וחוץ. סגור ופתוח. קרוב ורחוק. האישה עומדת על הסף ומצפה. לא בחוץ אבל כבר לא לגמרי בפנים. תרני האניות המבצבצים בנוף, מרמזים על תפיסת החיים כמסע. קספר פרדריך, המסע על הסירה, 1822, 76X56 ס"מ, שמן על בד בסירה המפליגה לעבר האופק שטים איש ואישה. אוחזים ידיים וצופים לעבר הלא-נודע. הים רחב ואינסופי. הטבע, הוא המקום בו פוגש האדם את אלוהיו. רגעי ההשתנות בנוף המרוחק: זריחה/ שקיעה, אור/חושך הם המקומות המועדפים למפגש. היעד מעורפל: צריחי כנסיות גותיות מסומנים בנוף. יד אדם אינה מנווטת את הסירה. מפרשיה מתוחים והיא נישאת ברוח. החיים, לשיטתו של פרדריך, הם מסע. חלונו של מנזל (Adolph Von Menzel) אדולף מנזל, המרפסת, 1845, 56X47 ס"מ, שמן על בד מנזל מצייר חלון במרחב בורגני נינוח. המרחב המאוכלס משקף את התעניינותו של מנזל באדם, בחפציו בדרך שבה הוא מארגן את עולמו והופך אותו לאינטימי. המראה בה נראים פרטים נוספים מהחדר מעמיקה את היכרותנו עם יושביו. מה הופך את המעמד, בעיני, למעמד של ציפייה? אולי זו הרוח הנושבת שהופכת את החלון לכעין מפרש. אולי כתם האור שעל הקיר הוורדרד כמטפורה לאור שבחוץ. אולי האור "המסונן" הבוקע מהחלון. אור מתורבת שלא משתלט על המרחב. אולי הכיסא הריק שניצב ליד החלון ומרמז על שיגרת צפייה. אולי דווקא ההעדר- חסרונו של בעל המרחב, שמטעין את הרגע בהלמות הלב והופכו לציפייה. מצפה לך תש"פ שתהיי שנה טובה, במובן הכי פשוט של המילה פוסטים נוספים אחוות נשים בחג הביכורים 6 במאי 2021 מה נשתנה? / הגדה להדפסה 20 במרץ 2021 שלושה רטבים לארטישוק וגעגוע 13 באפריל 2020 19 תגובות רחל 27 בספטמבר 2019 מקסים, זהבה, נוגעת ברכות במילים , הטקסט הוא הצפייה והציפייה בעצמו. את כותבת אבל יוצרת תחושה של תנועת מכחול!!!!!!! להגיב זהבה 27 בספטמבר 2019 תודה רחל. לכבוד הוא לי להגיב בטי 27 בספטמבר 2019 איזו מרגשת את ? מקסים להגיב זהבה 27 בספטמבר 2019 תודה בטי. להגיב רחל 27 בספטמבר 2019 תודה! איזה ציורים נהדרים. מעניין לקחת את הצפייה בתאטרון לכיוון של הציפייה. לחשוב על מחזות שהצפייה בהם מעוררת ציפיות… להגיב זהבה 3 באוקטובר 2019 נכון. מאמינה שגם התאטרון יגיע… להגיב תמי קרן 27 בספטמבר 2019 מקסים אני מוצאת את עצמי מצפה לבלוג חדש ומאושרת כאשר הוא מגיע את כותבת בצורה מרגשת ומחכימה אותי כל פעם תודה ושתהיה שנה נפלאה להגיב זהבה 27 בספטמבר 2019 תודה תמי . שנה נהדרת לכולכם להגיב נתי מור 27 בספטמבר 2019 מדהים! כרגיל להגיב זהבה 27 בספטמבר 2019 תודה. משתדלים… להגיב אסתר 27 בספטמבר 2019 ❤️ להגיב זהבה 27 בספטמבר 2019 הכי לויאלית . אין דברים כאלה להגיב אורנה אורן יזרעאלי 27 בספטמבר 2019 תענוג לקרוא זהבה ותודה שהבאת את החלונות הפתוחים האלה, שמאפשרים לחלום מול האור, תמשיכי!!! להגיב זהבה 27 בספטמבר 2019 תודה אורנה. אשתדל להתמיד להגיב מוזס שלי 28 בספטמבר 2019 מרגשת ומדהימה יותר כל פעם מחדש. שנה טובה. להגיב שלומית 28 בספטמבר 2019 פוסט מהמם ומרגש,שתהיה שנה נהדרת להגיב זהבה 3 באוקטובר 2019 שנה נפלאה לנו להגיב אירית קדם 18 באוקטובר 2019 אני קצת טירונית בקריאה ובהגבה לבלוגים (מסורבל מעט) ובכז .. נהנית מאד לקרוא וללמוד אותך וממך. נהדרת!!! חיבוק❤ להגיב זהבה 19 באוקטובר 2019 תודה יקרה להגיב תגובה לבטלהאימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *
רחל 27 בספטמבר 2019 מקסים, זהבה, נוגעת ברכות במילים , הטקסט הוא הצפייה והציפייה בעצמו. את כותבת אבל יוצרת תחושה של תנועת מכחול!!!!!!!
רחל 27 בספטמבר 2019 תודה! איזה ציורים נהדרים. מעניין לקחת את הצפייה בתאטרון לכיוון של הציפייה. לחשוב על מחזות שהצפייה בהם מעוררת ציפיות…
תמי קרן 27 בספטמבר 2019 מקסים אני מוצאת את עצמי מצפה לבלוג חדש ומאושרת כאשר הוא מגיע את כותבת בצורה מרגשת ומחכימה אותי כל פעם תודה ושתהיה שנה נפלאה
אורנה אורן יזרעאלי 27 בספטמבר 2019 תענוג לקרוא זהבה ותודה שהבאת את החלונות הפתוחים האלה, שמאפשרים לחלום מול האור, תמשיכי!!!
אירית קדם 18 באוקטובר 2019 אני קצת טירונית בקריאה ובהגבה לבלוגים (מסורבל מעט) ובכז .. נהנית מאד לקרוא וללמוד אותך וממך. נהדרת!!! חיבוק❤