חבילה סתווית מיפן

משהפכנו לכפר גלובלי קטן איבדנו קצת  את היכולת לשמוע על… לדמיין כי… להתרגש מ…

זוכרת את צליל פסיעותיה הרכות של נוריקו- סאן הילדה מיפן

נשמע באוזניי ביושבי מוקסמת מעולמה הרחוק שנפרש לעיני בספר בתמונות שחור לבן. אלו חברו לצליל נקישת מקלות האכילה משנהב. למשב הרוח בקשקשי דג הנייר המעופף. לרחש הפרגוד שנפתח.

מדמיינת את חבורת האמנים פורצי הדרך

מאנה, אן גוך, דגה, סזאן, לוטראק ועוד כמה. יושבים להם סביב שולחן בית הקפה בשדרות מונמארטר. מביטים מוקסמים בהדפסים הזולים שהגיעו לא מכבר מיפן. כשזו פתחה שעריה לעולם הרחב. אוחזים בניירות העיתון שעטפו את הסחורות הזולות מנסים לפענח את הקוד החזותי של המזרח הרחוק. נפעמים מהתעוזה לקטוע את הדמויות, לוותר על תחושת העומק ועל ההצללות היוצרות נפח כנדרש. תמונות המילים המרחפות, הצבעוניות העזה, הקווים הפשוטים מלהיטים את דמיונם. חלקם מנסים לאמץ את הקוד חזותי החדש אל תוך יצירתם. ואן גוך, שתמיד היה נסער יותר מכולם, פשוט מעתיק את ההדפסים ומציירם מחדש.

מבקשת להחזיר לעצמי את הרגעים הצנועים של אז עם חבילה מיפן

מרית וינשטוק היא מעצבת ואמנית ישראלית שחיה בטוקיו ומתמחה בתרבות יפנית ומלאכות מסורתיות. לפני חודשיים השיקה מירית מותג חדש של קופסאות יפניות בנושאים שונים בשם: waboxes למילה "ווה" יש שני פירושים: הרמוניה ויפני – סגנון יפני. בכל קופסא יש שבעה פריטים מקוריים, תוצרת יפן עם זיקה לתרבות המיוחדת הזאת. אני בחרתי את זו של הסתיו.

ממה התרגשתי?

מבובת הקוקשאי (Kokeshi) שלא שינתה את עיצובה מזה 150 שנה, מפוסלת ביד אומן. מחטיף של עלי שלכת ומהמחשבה שאוכלים אותו בקצה העולם. מניירות עיתון בכתב שהוא ציור, העוטפים את הסחורות. מעלה השלכת מארץ רחוקה. מספרון שיש בו הסברים על  שיטת העטיפה היפנית -הפורשיקי (Furoshiki) שהיה עטוף בבד סתווי במיוחד. מהקטלוג המצורף שמסביר על כל החפצים שנאספו בקפידה ובאהבה. מספל הסאקה המעוצב כהר האיקוני – הפוגי'. ההר שמככב בהדפסיו המפורסמים של הוקוסאי. הדפסי ההר הקסימו גם את סזאן, שביקש לצייר את הר סנט ויקטור שלו בתבניתם.

שמחה לארח כאן את מירית שכותבת קצת על הסתיו ביפן

באביב יוצאים היפנים לצפות בפריחת הדובדבן. בסתיו, כשהראות טובה והאוויר הלח של הקיץ הופך קריר וקריספי, היפנים מתכנסים ל"צוקימי – מון וויניג"- צפייה בירח ובהשתקפות שלו על פני המים.  ה"צוקימי" היא מעשה הודיה על קציר האורז שנקצר בעונת הסתיו ותפילה לקציר טוב יותר בעתיד. האוכל והקישוט המסורתי לערבים אלה הם "צוקימי-דנגו" כופתאות אורז עגולות שנועדו להידמות לירח מלא וחוגגות את יופיו. הכופתאות נערמות בפירמידה קטנה על מזבח כמנחת תודה לירח על הקציר.

מעניין לגלות כמה מילים ייחודיות יש בשפה היפנית המתארות את ערבי הירח ויופיו.  לדוגמא: meigetsu no Chushu  הוא ביטוי שמתאר ירח יפה באמצע הסתיו. Kawaakar הוא ביטוי שמתאר את ההשתקפות היפה של הירח במים. מילים נוספות מדגישות את הרגישות של היפנים לטבע וליופיו החרוט בליבם, כמו: "ערב יפיפה עם ירח בהיר", "ערב עצוב של ירח מסתתר מאחורי ענן" או "ערב גשום המפריע לצפייה בירח"

"הירח יפה, הלא כן?" כך ילחשו נערים יפנים באוזני הנערות את אהבתם. גם הכוכבים נרתמים למשימה והאמירה: "הכוכבים יפים" פירושה את יפה. בתרבות היפנית צורות הביטוי הן פחות ישירות מאשר במערב. עמימות היא מעלה ראשונה, בניגוד לתרבות המערבית הדורשת התנסחות ברורה. להשקפת המאוהבים המביטים בירח ולא האחד בעיני השנייה, אמירה ישירה הורסת את יופיים של הדברים. דמיינו כמה זה פואטי לעמוד מתחת לשמיים, לצפות בירח ובכוכבים ודרכם להביע אהבה.

מציעה בחום לקבל גם דרישת שלום כזו מיפן מהחנות של מירית: https://waboxes.com/